בחלק א’ של המדריך, הסברתי לכן מה קובעות ההנחיות בנוגע לבידוד של ילד, ואיך מבצעים את זה בפועל, כמובן בהנחה שאתם לא מתכננים לרמות. אז אחרי שהבנתן שאין מוצא ונכנסתן לבידוד משפחתי, הגיע הזמן להבין איך לעזאזל צולחים את התקופה הזו מבלי להתאשפז בסוף בבית חולים פסיכיאטרי.
תנו לי רק להבהיר משהו לפני שאני מתחילה. בידוד הוא לא סגר. הוא הרבה הרבה הרבה יותר גרוע. גם במשפחה שלנו, וגם במשפחות אחרות שחוו את זה, הבידוד השאיר טראומה לא קטנה. החדשות הטובות הן שבדרך כלל מדובר באמת רק בשבועיים, והם אכן מסתיימים בסוף. גם היציאה לחופשי היא לא פחות ממרגשת עד דמעות, כמו אסירים משוחררים אם תרצו. החדשות הרעות הן, שכל יום בשבועיים האלה נראה כמו נצח, וכל בוקר מתחיל בסימן שאלה גדול כיצד הוא יסתיים.
בשורה התחתונה – במהלך התקופה, סיכוי גדול שתעדיפו להעלים מס ולהצטרף לציפי רפאלי בנווה תרצה, מאשר לשלוח שוב את הילד לגן או לבית הספר, ולהסתכן בבידוד נוסף.
אז איך אפשר בכל זאת להפוך את הבידוד לקצת יותר נעים? הנה כמה טיפים שלמדתי על בשרי:
1. משלוחים מהסופר והרבה – כדי להבטיח שלא תתקעו בלי גבינה צהובה בדיוק כשהילד רוצה טוסט, כדאי לעשות משלוח גדול מהסופר ברגע שמודיעים לכם שאתם נכנסים לבידוד. כשכולכם בבית כל היום, מלאי המזון נעלם בקצב מסחרר, ועם הילדים אי אפשר לדעת מה יהיה הקרייב הבא שלהם. פשוט תעשו הזמנה גדולה, שכוללת גם מוצרים שיש לכם בבית, אבל אתם משתמשים בהם הרבה. נכון, זה רק שבועיים, אבל אלה שבועיים ארוכים מאד, אינטנסיביים מאד, ומשעממים מאד. ומה עושים כשמשעמם? נכון, מסתערים על המקרר.
2. לתת לילדים הרבה תשומת לב – תראו, בשורה התחתונה, לילדים כיף איתנו בבית. בכל זאת, הם מבלים המון המון זמן יחד עם ההורים שלהם, שהם הכי אוהבים בעולם. מצד שני, גם עבור הילדים מדובר בתקופה הזויה: לא מספיק שלפני שנייה הם חזרו למסגרות, עכשיו הם שוב עוזבים אותן, וחמור מזה – הם לא יכולים לצאת מהבית בכלל. זו סיטואציה לא טבעית לילד, בטח לילדים שאוהבים לרוץ ולהשתולל ולשחק בגינה. אני שמתי לב למשל, שכל יום בסביבות 10, הילדים שלי התחילו לרוץ כמו הוריקן בבית, לקפוץ על הספות ולהרביץ אחד לשני, כאילו הם רוצים בכח לשבור את הראש ולנסוע למיון. במקום להתעצבן (וזה מעצבן), כל פעם שזיהיתי שהם מתחילים לאבד את זה, שמתי להם שיעורי התעמלות וריקוד בטלוויזיה ואז במקום לרוץ בכל הבית הם הוציאו את האנרגיות שלהם ככה, וזה עבד. ועוד משהו – אם אתם מרגישים שהילדים שלכם על הקצה, תעזבו שנייה את המחשב ותפנו לכם שעה להיות רק איתם, בלי טלפון ובלי הפרעות. לפעמים כל מה שהם צריכים זה תשומת לב.
3. לחרוג קצת מהכללים, ולשחרר – אם ביום רגיל אנחנו מגבילים את הילדים לשעה של מסכים ועוגייה אחת, בימי בידוד אפשר לשחרר. אין טעם להקפיד במצב הזה על חוקים נוקשים, ועדיף להתאים את הכללים שלכם לסיטואציה יוצאת הדופן שנקלעתם אליה. ומה היה אצלנו בבית? בואי נאמר שלמרות שאני שונאת לתת לילדים חטיפים, בבידוד הם אכלו דובונים לארוחת ארבע וקינחו בשוקולד קינדר. כמובן שכדאי לא לאבד כל רסן כי אחר כך יהיה קשה מאד לחזור לשגרה, אבל לשחרר קצת, בהחלט מומלץ.
4. שיחות וידאו עם החברים – במקרה שלנו, כל ילדי גן טרום החובה נכנסו לבידוד, 30 ילדים, 30 משפחות. הם כבר גדולים מספיק כדי להבין את הסיטואציה, אבל מדי פעם מנסים את מזלם ושואלים אם אפשר ללכת לחבר או לגינה. כדי להראות לילד שגם חברים שלו כלואים בבית כמוהו, וכדי שהוא יוכל לחלוק חוויות איתם, כדאי ליזום איתם שיחות וידאו. זה מאד מרגש וחמוד, ומעודד אותם ממש. כמובן שהשיחות האלה יעזרו מאד גם לכם, כדי שתוכלו להיווכח במו עיניכם שגם ההורים האחרים סובלים בדיוק כמוכם, ואתם לא לבד בסיפור.
5. לבקש עזרה – כי באמת אין לכם ברירה וכי יש הרבה מאד אנשים שישמחו לעזור לכם. חברים, משפחה, שכנים – כולם מבינים את המצב הקשה והבעייתי שנקלעתם אליו, וכל אחד שמח לתרום קצת למאמץ. אפשר לבקש לעזור עם הקניות או עם צעצוע לילדים, להביא גלידה מפנקת, יין, סיגריות או בריכה לחצר. האמת שהחלק הכי כיפי בבידוד (ואולי היחיד), היה לקבל משלוחים בהפתעה מהחברים ומהמשפחה, אבל אם אין לכם מכרים בעלי תושייה, עדיף שפשוט תבקשו בעצמכם.
6. לנשום אוויר בסוף היום – אם יש משהו שהבנתי במהלך הבידוד, זה שהסיבה האמיתית שהילדים שלנו הולכים לגני הילדים כל יום לכל היום, היא כדי שלא נהפוך כולנו לאלכוהוליסטים. בסוף כל יום בידוד, ברגע שהילדים שלנו נרדמו, הדבר היחיד שהתחשק לנו לעשות זה לצאת למרפסת ולשתות כוס יין. או קמפרי תפוזים. או בירה. ועוד כוס. ועוד אחת. תקראו לזה בריחה מהמציאות, תקראו לזה רגע של נחת, אבל פשוט תעשו את זה. תעצרו הכל, ותנשמו לפני שאתם מתחילים במשימה הלילית הבאה שלכם. מגיע לכם.
גם אתם עברתם בידוד ויש לכם טיפ מומלץ? שתפו אותי!